ביטום (1991) בע"מ נ' עראבי ואח'

החלטה

מבוא

בין הצדדים מחלוקת כספית שנדונה בפני בית המשפט השלום בעכו-ת"א 1374/08, (כב' הש' ג'מיל נאסר).

ביום 12.7.10 קבע בית המשפט קמא כי המשיבים ישלמו למבקשת/המערערת סכום של 120,000 ש"ח ולאחר מכן תיקי הוצל"פ שפתחה המבקשת נגד המשיבים ייסגרו ויבוטלו כל ההליכים הקשורים בכך.

המבקשת פנתה בבקשה לעכוב ביצוע סגירת תיקי ההוצל"פ וביטול ההליכים, המשיבה בתגובה מבקשת לדחות הבקשה והמבקשת בתגובתה לאותה תשובה שבה ומבקשת עכוב ביצוע פסק הדין.

דיון

אקדים ואבהיר כי בקשת המבקשת כוללת טענות עובדתיות בשאלת מאזן הנוחות, טענות אלו לא נתמכו בתצהיר. משטענו המשיבים כי יש לדחות הבקשה על הסף בשל העדר תצהיר, ניצלה המבקשת שלא כראוי את זכות התגובה כדי לצרף תצהיר למרות שלא לשם כך ניתנה זכות התגובה.

מאחר ותוכנו של התצהיר כולל בעיקרו טענות משפטיות לגביהן אין צורך בתצהיר וטענות עובדתיות כלליות, הרי שגם הגשת התצהיר המאוחר אינה מועילה למבקשת.

זה השלב להזכיר את המסגרת הנורמטיבית לדיון בעכוב ביצוע פסק דין כספי ואפנה לפסק דינו של כב' הש' הנדל מיום 14.7.10:

"כלל הוא כי הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים, אלא בהתקיים מקרים חריגים. הכלל האמור מקבל משנה תוקף עת עסקינן בפסק דין שמהותו תשלום כספי. בבוא בית המשפט להכריע אם ליתן עיכוב ביצוע, שומה עליו להעמיד לנגד עיניו שני מבחנים מצטברים: טיב סיכויי הערעור ושיקולי מאזן הנוחות. נטל השכנוע כי קיימת הצדקה להיעתר לבקשה מונח על שכמו של המבקש (ראו ע"א 4444/10 חברת דפוס מאור ולך בע"מ נ' עדי (21.6.2010)). כפי שנקבע על ידי בית משפט זה בעניין עטיה:

"צריך טעם מיוחד כדי שבית משפט לערעורים ימנע בעד מי שזכה בדין ליהנות מפרי הזכייה. לכן הגשת ערעור, כשהיא לעצמה, אינה מונעת בעד הזוכה להוציא לפועל את פסק הדין או לפעול על-פי פסק הדין בכל דרך אחרת. מי שמבקש כי בית המשפט לערעורים ימנע בעד הזוכה לפעול על-פי פסק הדין, ולו רק באופן זמני, נושא בנטל, ואין זה נטל קל, לתמוך את הבקשה בטעם טוב" (בש"א 2966/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו, פ"ד נ(1) 668, 670)".

עע"ם 4652/10 מדינת ישראל נגד פלונית.

מבלי לקבוע מסמרות וגם אם אצא מתוך הנחה כי סיכויי הערעור אינם קלושים, המבקשת לא הרימה את הנטל הכבד המוטל עליה באשר למאזן הנוחות.

נימוקי הבקשה כמו גם תוכן התצהיר המאוחר אינם כוללים פרטים מהותיים הכרחיים ואפנה לתיאור הכללי בסעיף 13 לבקשה או סעיף 20 לתצהיר שלא ניתן ללמוד ממהם על בעיה אמיתית שעלולה להגרם למבקשת אם תדחה הבקשה.

פרטים מהותיים חסרים בתוכן הבקשה כגון: אילו הליכים בוצעו במסגרת לשכת ההוצל"פ, מתי בוצעו ההליכים ומה היו התוצאות למשל תוצאות העיקולים.

מה הטעם בהשארת עיקול שלא הביא לתפיסת רכוש או כסף ויש חשיבות לא פחותה לשאלה באשר לזהות המחזיקים ומהי מהות הכספים שנתפסו, באם נתפסו.

אבהיר כי משתמע מטענות המבקשת כי הליכי ההוצל"פ לא הועילו בעבר ואז נשאלת השאלה מה הטעם בהשארת הליכים אלו כהליכים פעילים, במיוחד כיום כשבית המשפט קמא קבע את קביעותיו בנושא.

לכך אוסיף כי אין בבקשה בסיס כלשהו לטענה כי ביטול הליכי ההוצל"פ, לא יאפשר את פתיחתם מחדש- באותה רמה של אפקטיביות אם תזכה המבקשת בערעור וגם מסיבה זו דין הבקשה להדחות.

בטרם סיום אציין כי המשיבים הפכו תגובתם לבקשה-ר' סעיף 24. דרך דיונית זו אינה נכונה, מה עוד שהדיון בשאלת השבת ערבון או פקדון צריך להתקיים בפני בית המשפט שהורה על ההפקדה.

לאור כל האמור לעיל הנני קובע כי המשיבים זכאים כי פסק הדין יבוצע לאלתר ולכן הנני דוחה הבקשה לעיכוב הביצוע ומחייב את המבקשת לשלם למשיבים הוצאות בקשה זו בשיעור של 1,500 ש"ח בצירוף מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית מהיום.